בצעד התשיעי, מעשי התיקון הקשים ביותר שלי היו כלפי משפחתי, שסבלה מאוד כשנעצרתי בגלל שימוש. בקהילה הקטנה שלנו, העסק שלי נהרס, הכנסותיי צנחו לאפס תוך חודש וילדיי נשאו את נטל הכאב על מה שאבד לנו. הם סבלו מירידה ברמת החיים ואמם הייתה חייבת לצאת לעבוד על־מנת לפרנס את המשפחה.

אשתי עזבה אותי בזעם ולא ראיתי את ילדיי במשך שש שנים. הפרידה מהם כאבה לי נורא, ולמעשה פספסתי את שנות ההתבגרות של שני הבנים שלי. רצוני להתאחד עם משפחתי היה עוד תמריץ מדרבן להפסקת השימושים. החונך שלי הדריך אותי בשנים־עשר הצעדים, אשר שינו את חיי. אך בפעם הראשונה בה עשיתי את צעד תשע, התאפשר לי לבצע רק מעשי תיקון לא־ישירים כלפי משפחתי. זכרתי אותם בתפילותיי וזיכרונם עודד אותי בדרך חיי החדשה.

במהלך אותן שנים, חיי החדשים שיקפו בהדרגה ובצורה ניכרת לעין שעבודתי באס.איי.איי הייתה כנה והוטמעה בי היטב. כאשר ילדיי ראו את התיקון שלי כאורח חיים, הם נכנסו מחדש לחיי. הפכתי לאחראי להתנהגותי ולאדם טוב יותר – לאבא שהם תמיד רצו שאהיה.