חונכות, עבורי, הינה כבוד, פריווילגיה ואחריות עצומה – משהו שאין להתייחס אליו בקלילות. אני כרגע חונך חברים באס.איי.איי, משהו שאני עושה כבר מספר שנים. אני תמיד מתמלא תחושת כבוד וענווה כאשר מישהו מבקש ממני להיות החונך שלו. אולי זה אומר שהם רואים בי את המחוייבות הבלתי מתפשרת ואת העקביות שבעבודתי את שנים־עשר הצעדים, שאולי נוטעת ומעצבת את התקווה שלהם להחלמה.

ההחלמה הינה גם פריווילגיה בשבילי, משום שניתנת לי האפשרות לשותפות קרובה עם אדם אחר, ולהתוודע, בזמן שאנחנו עובדים יחדיו בלקלף, שכבה אחר שכבה, את הסודות, ההטעיות, את הפגיעות, את האשמה ואת הבושה שמאפשרים למחלה לשגשג בחיינו. זוהי נטילת האחריות הכי אינטנסיבית שיש! אני תמיד מתרגש לראות ולעזור למישהו להיות וללבלב כאדם שהוא באמת.

לסיום, חונכות הינה אכן אחריות מבורכת. מעבר להיותי זמין למכור אחר, אני נמצא בסטנדרט גבוה יותר כשאני חונך מישהו, אני מפיח רוח חיים חדשה בהחלמה שלי עם כנות, אחריות ועקביות מחודשות. אני עוזר ומקבל עזרה בכך שאני מהווה עזר לאחרים. איזו מתנה!