הרגשתי מיד בבית באס. אס.איי.איי אך דאגתי שלא תקבלו אותי. הייתי נשוי לאישה אבל השתמשתי עם גברים. עזרתי לאחרים אבל לא יכולתי לעזור לעצמי. קיבלתם את פני בברכה; אף אחד לא בייש אותי, הייתי שייך. לקחתי את ההצעות שלכם: הלכתי לפגישות, מצאתי חונך, ערכתי שיחות טלפון והתחלתי את הצעדים.

בהתמכרות הייתי הופך למשהו מיני, רגשות לא נוחים הפכו לדלק לשימוש. לפני חודש הייתי בעבודה ביום שישי, יום השימוש המסורתי שלי, זה היה יום איטי, הרגשתי לא בנוח, וכל הכאב והפחד הישנים חזרו. צללתי במה שהחונך שלי ואני מכנים היזכרות דיספורית – חרטה, בושה וחוסר תקווה.

אבל הפעם, היו לי אפשרויות להתייחס לאותם רגשות וזכרונות לא נוחים. ביצעתי שיחות טלפון והודעות לחונך ולחברים שלי. אפילו היה לי אומץ להודיע לאשתי מה קורה. היא העריכה את האמון שלי בה. היום בא והלך, ונשארתי מפוכח. אני עדיין אני, ואני עדיין יכול להיאבק עם דיבורים עצמיים שליליים כמו, "לא מגיע לי חסד, סליחה או שייכות." כשהקלטות הישנות מופיעות מחדש, זה רמז שמשהו קורה בי, אני צריך לבקש עזרה. עם הכלים של ההחלמה, אני יכול לזהות את הרגשות הלא נוחים האלה בתור מה שהם, ולתת להם לעבור כמו שהם תמיד עוברים.