"רובנו יודעים שגרמנו נזק בדרך זו או אחרת, אבל בעבר בחרנו להרגיש אשמים בלי לעשות שום דבר בקשר לזה."

מכורים למין אנונימיים, עמוד 45.

במשך מאות שנים, רופאים ברחבי העולם נשבעו בשבועת היפוקרטס. בעידן המודרני, מסופר שהמנתח תומס אינמן אימץ גרסה של השבועה שזוקקה מאות שנים לפניו בידי מנתח אחר: "פרימום נון נוקרה" – "ראשית, אל תזיק". נראה לי שהרעיון הזה מתגלם בשנים־עשר הצעדים.

זה מתחיל בצעד הראשון, כאשר אנחנו סוף סוף מחליטים לרדת מהקרוסלה ולהפסיק להרוס את חיינו ואת חייהם של אחרים. ראשית, אל תזיק. בצעד הרביעי והחמישי, אנחנו מסתכלים על האזורים הכואבים בחיינו בהפניית המבט לליקוט החלק שלנו בהסבת הכאב. משם, אנו נוקטים צעדים כדי להפסיק לתרום למעגל הכאב. ראשית, אל תזיק.

בצעדים שמונה ותשע, אנחנו מוצאים נכונות לכפר על כל מעשינו בפני האנשים שבהם פגענו, ואז מכפרים על מעשינו במישרין כאשר הדבר ניתן. אבל, אנחנו נמנעים מלכפר בצורה ישירה כלפי אנשים שפגענו בהם אם הדבר עלול לפגוע בהם או באחרים. ראשית, אל תזיק.

בצעד העשירי, אנו ממשיכים בחשבון הנפש, וכאשר שוגים, מודים בכך מיד. אנחנו מבצעים את חשבון הנפש הזה כי אנחנו עדיין מכורים, גבולות הם לא הקטע החזק שלנו, ואנו נעשה טעויות שיכולות לפגוע במערכות יחסים. צעד זה מאפשר לנו לתקן כל נזק שעשוי להיגרם. ראשית, אל תזיק.

ראשית, אל תזיק. האם יש דרך טובה יותר לאפיין את פעולותי?