"ייתכן, כשהתחלנו לעבוד את הצעד, היינו מוכנים להיפגש רק עם אמיתות מסוימות ולא אחרות, ביחס לעצמנו."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 45.
לפעמים, לחבר החדש יש איזו משאלה, שצעדים ארבע־חמש שלו יכילו את כל פגמי האופי שלו, של כל הזמנים. זה לא עבד כך בשבילי. בלמעלה מעשרים שנות התמכרות פעילה, פיתחתי מגוון רחב של אמונות ודעות מזויפות ביחס לעצמי, הנחשפו בהחלמה בצורה מאד הדרגתית. במידה רבה זה היה כך בגלל האופי הרב־שכבתי והמעורבב שלהם. ככל שעבדתי את הצעדים, גיליתי שחשיפה של פגם אופי אחד גוררת אחריה גילוי של דפוס אחר, שגם לא עובד בחיי בצורה טובה. כל האמונות האלו היו אמונות שווא מבוססות אשמה, שפיתחתי אותן כדי להתמודד עם אמונות־שווא אחרות. לאחר שנים ארוכות של עבודת החלמה גיליתי שהמקור של כל זה היה בעובדה שנפגעתי מינית בתור תינוק. הכל התחיל בתור חוויה של פחד וכאב.
כל המהומה הזו לא נוצרה בן לילה וגם לא נגאלתי ממנה באיזה הבזק בהיר של תובנה מופלאה. היה עליי להיות סבלני, לעבוד את התכנית, ולאפשר לתכנית לעבוד דרכי. עבדתי את התכנית מספר פעמים וגם ביקשתי עזרה ממספר מקורות. כך, לאט ובהדרגה, השלתי מעצמי את אמונות השווא שהעיקו על חיי. לאורך הדרך, קיבלתי כוחות, ביטחון ואוקיינוס של אהבה מהחברים להחלמה. לראשונה בחיי, איני לבד.
המורכבות של המחלה שלי אינה מסוגלת להדביק את הכנות ואת האהבה הפשוטה של התכנית שאני חי אותה, מדי יום ביומו.