זכיתי ללוות בתהליך שנים־עשר הצעדים כמה חברים חדשים באס.איי.איי. זו יכולה להיות משימה קצת מרתיעה כי חברים חדשים לרוב נמצאים במשבר אקוטי. למשל, יתכן וכבר פוטרו מהעבודה, משבר בנישואיהם, או שניהם, אולי הם חוששים ממעצר או מאסר, אולי המשפחה והחברים לא מדברים איתם. חייהם מרוסקים והרבה פעמים הם לא מפסיקים לבכות.

מה ניתן לומר למישהו במצב הזה? כאן המסורת החמישית באה להצלתנו. אני זקוק רק למסר אחד ויחיד עבור החבר במשבר: לא משנה כמה הדברים גרועים כעת, תמיד יש תקווה. חברים אחרים גם היו היכן שהם היו – וגם אני הייתי היכן שאני הייתי – והם המשיכו משם הלאה, אל החיים הבריאים והמאושרים של החלמה. הכלי שעזר להם בזה הוא התכנית של אס.איי.איי.

זה לא נאום ארוך במיוחד, אך המסורת החמישית מבטיחה לנו שזה כל מה שאנו צריכים להגיד. זה די והותר.