בביתי הייתה הפסקת חשמל לזמן קצר, כשנערכו עבודות תיקון בקו החשמל, ובדיוק הייתי במרתף ללא תאורה כאשר החשמל נכבה – ושהיתי בחושך. אך כשעליתי למעלה לחדר שבו היה חלון פתוח ואור יום, הדברים נראו כה טבעיים שבכלל שכחתי שיש הפסקת חשמל. נזכרתי בזה רק כשפתחתי את המקרר או כשניסיתי ללא הצלחה להפעיל את המיקרוגל. הרגשתי מטופש ומתוסכל כשלא הייתי מסוגל לעשות דברים שהיה עליי לעשות. לא יכולתי לגרום לזה לקרות.

למרות שזכיתי בחסד האל להקלה בהתנהגות הממכרת שלי, מדי יום ביומו, עליי לזכור גם שאני חסר אונים מול ההימנעות שלי מהאינטימיות. אני עלול עדיין לחשוב שאם אסתמך על כוח הרצון שלי בלבד, אוכל לספק את כל הצרכים שלי, לשלוט בכולם ובהכל, להיפתח ולחשוף את הרגשות שלי ולאפשר לבן זוגי לטפח אותי פיזית ורגשית.

אבל אלוהים מאפשר לי להימעך תחת משא עצום, עד שהכישלונות שלי מראים לי, שוב, היכן אני חסר אונים. ואז אני מתפלל להבנה, כוח ועזרה ומחפש תמיכה ועידוד מחברי התכנית. ההבדל הגדול כעת הוא שאני פתוח לקליטת הסממנים ויש בי נכונות להשתנות.