תמיד התעניינתי בציור, כתיבה, עיצוב ודקורציה. אבל תמיד הרגשתי אשמה שאני עושה את הדברים האלה; כאילו שיש לי דברים חשובים יותר שעלי לעשות בזמני. בעבר השתעשעתי לזמן קצר ברעיון להיות אמנית – יוצרת מקצועית, אך חוסר ביטחון כלכלי ותפיסה מסוימת של פרקטיות החניקו את החלומות הללו. הבנתי באס.איי.איי שלעתים קרובות אני מרעיבה את עצמי מביטוי יצירתי באותה צורה שבה אני מרעיבה את עצמי ממיניות בריאה ומאינטימיות עם אלוהים, עם אחרים, ועם עצמי.

למידה על המעגל החיצוני נתנה דחיפה להתעוררות מחדש של היצירתיות שלי. בתוך מספר חודשים כתבתי שוב ונרשמתי לקורס לימודי תעודה בעיצוב פנים. התחלתי לעצב רהיטים עם בעלי, מה שגם עזר לנו להתחבר בינינו ברמה הרבה יותר עמוקה. אני מבינה כעת כי, עבורי לפחות, יצירתיות אינה בגדר מותרות, אלא הכרח – אחת מהסיבות החשובות ביותר לכך שאני קיימת. הכוח העליון שלי יצר אותי, וכיצירה נועדתי ליצור יחד עם אלוהים, עם עצמי ועם אחרים.

כל הזמן והאנרגיה שלי שניצלתי לפנטזיה, מינית או אחרת, היה פשוט שימוש לרעה באנרגיה היצירתית שניטעה בי. אני לומדת לכוון את האנרגיה היצירתית הזו אל היופי ולחלוק אותה עם אחרים.