שמעתי אנשים האומרים שענווה היא ערוץ פתוח לאלוהים לזרום דרכו ותהיתי מדוע זה כך. סיבה אחת יכולה להיות כשאנחנו בענווה, אנו פתוחים לכוח העליון כי האגו אינו תקוע לנו באמצע הדרך. למשל, כשאני פועל על פגמי האופי של הריכוז העצמי, הם חוסמים את החיבור שלי ואת הקבלה של הכוח העליון.

במחשבה נוספת, ענווה אינה רק הכרה בפגמי האופי שלנו וההודאה בהם. פירושה גם להיות פתוח ליכולות של עצמנו ולדעת שאנו זכאים לזרם שוטף של כוח עליון בחיינו.

בתור מכור פעיל, חשבתי שאני לא ראוי לשום דבר טוב מהכוח העליון. בתחילת דרך ההחלמה שלי, הוסבר לי שאם אני מאמין בכך שאנשים אחרים ראויים ואני לא – זוהי בעצם סוג של עוינות. אני לא איזה אדם מיוחד שעליו לא חלים הכללים הרגילים. ואני גם לא מישהו נטול זכויות או בלתי ראוי להתחשבות. במילים אחרות, איני טוב יותר או רע יותר מכל מכור אחר או מכל אדם אחר על פני כדור הארץ. כולנו זכאים לטוב של הכוח העליון והענווה מאפשרת לי להיפתח לכוח העליון ולאפשר לו לעבור דרכי.