בפעם הראשונה שהלכתי לדייט עם בת הזוג שלי, ייחלתי בתקווה לבן אדם שהיא ולערב שיהיה לנו. זו הייתה חוויה חדשה לחלוטין עבורי והייתי לגמרי פתוח לכל דבר שיבוא.

כעבור מספר חודשים הדברים הפכו להיות מוכרים יותר והתחלתי לפתח ציפיות ממנה. הציפיות הללו עזרו לי לבנות את מערכת היחסים על סמך מה שלמדתי עליה, סוג של מפת דרכים לקשר בינינו. מפת הדרכים הייתה מאוד שימושית בשביל להכין לה, למשל, את הקפה כמו שהיא אוהבת או לתת לה כל שירות אחר.

אך מפת דרכים זו עלולה גם להוות מכשול. ככל שהתקדמתי משלב הסקרנות לשלב של ציפיות, הן יצרו מגבלות ועוררו אכזבות כשהציפיות לא התממשו. יתרה מזאת, הדמיון שלי החל להתערבב במפה ולהוסיף מכל הבא ליד את התקוות והפנטזיות האישיות שלי לגבי היחסים ובהדרגה נוצר פער אדיר בין חלומות בהקיץ למציאות. תסכול, טינה ובדידות היו התוצאה הבלתי נמנעת.

אולי לא ניתן לחיות לגמרי בלי ציפיות, אך שחרור של הזולת מהצורך לעמוד בציפיות שלי הוא בגדר צעד אל החופש עבור הזולת ועבורי. למידה של חיים עם מודעות ערה ועיניים פקוחות לרווחה יכולה להמיס מחיצות ולפתוח בחירות חדשות. אני מתפלל לנכונות, לאחר מכן מיישם את הזוגיות האוהבת כמיטב יכולתי ומשחרר את התוצאות שיהיו כפי שהן יהיו.