לא הייתי מסוגל לעשות את צעד תשע עד שהייתי מוכן לשחרר את כל הכאב והטינות שבהם השתמשתי במשך 40 שנה על־מנת להצדיק את הפעולות שלי. היה עליי להביט על מה שעשיתי ולא על התירוצים שלי למה עשיתי זאת.

המבט על מה שעשיתי גרם לי להרבה ענווה. התייחסתי לכולם, כולל לעצמי, בעוינות. חשבתי שהעולם הוא מקום עלוב ורוב בני אדם הם טפשים. התעלמתי מהטוב וראיתי רק את הרע. בצעדים ראשון עד שמיני נכחתי לדעת מה עשיתי וכיצד הזקתי לאחרים ולעצמי. כעת הייתי מוכן לצעד התשיעי.

וזה מה שמצאתי. יש פה עיקרון רוחני שתופס, בין אם אני מאמין בו, מסכים איתו או חושב אותו לנכון, ובין אם לא: מחילה שווה מחילה. שרשרת של מעשי המחילה שהתחילה, כשהתחלתי לעשות את מעשי התיקון מול האנשים, במקום לתרץ להם את האנכיות שלי.