בשלב מוקדם בהחלמה שלי חשבתי את מסורת שבע למסורת הכסף. בכל אופן, מדובר בהרבה יותר מכסף; למעשה, כסף אפילו לא מוזכר שם.

כולנו הגענו לחברותא עם מתנות וכשרונות. לחלוק את אלו עם אס.איי.איי מאפשר לקבוצות שלנו ולארגון ככלל לבסס את פעילותיהם באופן עצמאי לחלוטין. קבוצות מקומיות נדרשות לכך שחברי החברותא ישרתו כבעלי תפקידים, יארגנו חדרים, יענו בקו המידע, יכינו קפה ויברכו חברים חדשים או ידפיסו ספרות. ייתכן ומועצות, ועדה ארצית, ועדת מידע לציבור, או קבוצות מצפון ואינטרגרופ יצטרכו חבר בחברותא שיעצב וינהל את אתר האינטרנט. על־מנת שקבוצות, כנסים וריטריטים יצאו לפועל, יש צורך במנחים ודוברים, כמו גם שפע של משרות שירות אחרות כגון הכנת אוכל ורישום.

כמובן, תפעול הקבוצות והארגון שלנו מצריך כסף. כאשר מעבירים את כוס התרומות של מסורת שבע, אני לפעמים מוצא את עצמי מתחבט בשאלה כמה לשים. שתי שאלות אשר למדתי עוזרות לי בעניין הזה:

כמה הייתי מבזבז אם עדיין הייתי מכור פעיל?

כמה החיים החדשים האלו שווים לי?

כל פעולת שירות מאפשרת לקבוצה או אירוע להתרחש ללא תרומות חיצוניות ואלו בתורם מאפשרים למסר של אס.איי.איי להגיע למכור אשר עדיין סובל.