"אנחנו שומרים הכול פשוט ככל האפשר, וזה עוזר לנו להתמקד בהחלמה."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 90.
לפעמים לעשות את העניינים הדרושים כדי לנווט בהצלחה בחיי היום־יום יכול להרגיש מציף עבור מכורה. אני לא יכולה לעמוד ליד גל אוקיינוס מתערבל ולצוות עליו לעצור. כמו גל זה, לפעמים זה מרגיש כאילו שהרגשות שלי עומדים לבלוע אותי.
לפעמים מתעוררים מחשבה או תכנון כפייתיים. בזמנים אלה של רגשות לא מאורגנים ומבולגנים לכאורה, אני יודעת שנתיב הפעולה הטוב ביותר שלי עשוי להיות להירגע ולא לעשות כלום. בהשתתפות בעניין זה של חברותא של גדילה מהירה כמו אס.איי.איי, אני פועלת באופן דומה כאשר אני לא בטוחה איזה צעד הוא הדבר הנכון הבא, אני יכולה לחכות, ולא לעשות כלום. אני יכולה לחשוב ביחד על הדברים עם אחרים או פשוט לסמוך על התהליך.
כל מה שאני צריכה זה להיות אותנטית. אם הצעד הבא אינו ברור, או אם הרעש הוא חזק מדי – פנימי או חיצוני – אני יכולה להירגע, לבטוח בתהליך ולהמתין לבהירות.