אחד הגורמים הרעילים ביותר שהזינו את ההתמכרות שלי הייתה ההימנעות שלי מרגשות, במיוחד רגשות לא נעימים. נמנעתי מרגשות כואבים כי חששתי שהם לעולם לא ייעלמו, אבל התנערתי גם מרגשות חיוביים כי פחדתי שהם לא יחזיקו מעמד. אמרתי לעצמי שעדיף להיות ציני, כדי שלא אתאכזב, והרדמתי את הכול על־ידי שימוש. כעת, מתן תשומת לב לאילו רגשות הרגשתי במהלך היום עוזר לי להבין את חיי הרגשיים העמוקים יותר.

בהחלמה למדתי לקבל את כל הרגשות שלי, בידיעה שכולם יעברו. למדתי גם שאמנם רגשות אינם עובדות, אבל הם יכולים להראות לי כיצד אני תופס את העולם.

הכלי הקריטי עבורי הוא להודות בהם מול עצמי ומול מישהו אחר – מישהו שעשוי להבין, או לפחות לקבל אותי כמו שאני.

אני יכול לחלוק את רגשותיי בפגישות, למצוא אחרים שמבינים וגם התמודדו עם רגשות כאלה. אני יכול להתקשר לחונך שלי ולמצוא תמיכה, עידוד ותובנה על־ידי ההתמודדות והשיתוף של הרגשות שלי. אני יכול להתקשר לחברי תוכנית אחרים שיהיה להם גם כן תקווה וכוח לשתף. כשאני עושה זאת אני מתרגל מפוכחות רגשית, ואני מתחבר יותר לאדם שאותו איבדתי בהתמכרות שלי – אני.