בהתחלה, לא הרגשתי שייך לאס.איי.איי. הבאתי איתי הרבה דעות קדומות שליליות, והייתי נבוך מזה שאהיה בסבב השיתוף. לאחר מספר חודשים ובעזרתו של החונך שלי, התחלתי לצלול פנימה.

עכשיו אני מצפה לפגישות ומרגיש ריק אם אני מחמיץ אחת.

בכל פעם שאני מודה בהתנהגויות המעגל הפנימי שלי, ובאיך שהן השפיעו על משפחתי, אני מרגיש תחושת חרטה עמוקה יותר על הכאב שגרמתי. כיוון שאני לא מתחבא יותר מהמחלה הזו ומההשפעות שלה, אני חופשי לבנות תחליף בריא: המעגל החיצוני שלי. בזבזתי כל־כך הרבה זמן ואנרגיה בשימוש. עכשיו אני מתרכז במעגל החיצוני שלי עם מודעות מחודשת לכוח שלו.

עבורי, תחביבים שאני נהנה מהם נותנים לי סיפוק ותחושה של הישג. להכניס את המחשבות שלי לתוך כתיבה מגלה יכולות שאני קברתי והזנחתי. שיחות משמעותיות וכנות עם בן הזוג שלי מקרבות בינינו. תפילה והתבוננות מגלות שהחיים הם טובים. הכרה במעגל הפנימי וגם האמצעי משאירה אותי נוכח.

כאשר אני נמצא במעגל החיצוני שלי אפשרויות ומתנות חדשות מופיעות.