במשך שנים המשכתי להשתמש ואז להגיע לפגישות ולהגיד שאני רוצה להיות נקי. נפילות חוזרות ונשנות גרמו לחוסר תקווה ורחמים עצמיים. היו זמנים שהייתי מוכן לפרוש מהתוכנית. הניתוק הזה נפתר לבסוף כשהודיתי שאני לא בטוח שאני רוצה להיות נקי. למען האמת, לא הסכמתי להודות שאני חסר אונים. באחורי ראשי, עדיין חשבתי שאצליח מתישהו, איכשהו, לשלוט בשימושים שלי.

היופי של שנים־עשר הצעדים הוא שאם אני רוצה באמת להפסיק להשתמש, אני יכול להתחיל את ההחלמה שלי היום מחדש. היופי של שנים־עשר המסורות הוא שאני יכול להשתייך לחברותא הזו כל זמן שאני רוצה זאת באמת. רק הכוח העליון שלי יחליט מתי הכפייתיות תוסר ממני, אבל זו האחריות שלי לממש את הרצון שלי בהחלמה בפעולות. רק אני יכול להודות בחוסר האונים שלי כלפי הכפייתיות הזו, ואז להכניע כל מחשבה על שליטה. משם, אני יכול להתחיל במסע ההחלמה אל דרך חיים חדשה באמצעות הצעדים, חונכות, פגישות, תפילה, שירות, ופעולות המעגל החיצוני.