הגעתי להחלמה כשאני המום ומבולבל. לא הבנתי מדוע אני לא יכול לעצור את ההתנהגויות המיניות הכפייתיות שלי, שאיימו להחריב את חיי, במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע להרוג אותי. המוח שלי היה נראה לי בלתי־שפוי והגוף כאילו על טייס אוטומטי. המחשבות הטובות ביותר שלי רק סיבכו אותי יותר. המחשבות הרעות ביותר שלי השתמשו בבושה ובאשמה שחשתי כדי לחזק ולאשר את האמונות השליליות שלי על עצמי. היכן היה כוח הרצון שלי? היכן היתה העוצמה הפנימית? למה לא הייתי מסוגל לעצור?

כשהתחלתי להבין את האופי של המחלה שלי, חשבתי לעצמי: "חולי סרטן אינם מסתמכים על כח רצון או עוצמה פנימית על־מנת להחלים. יש להם תכנית טיפול אישית בהתאם להוראות הרופאים והם הופכים את התכנית הזו לעדיפות ראשונה בחייהם כדי להישאר בחיים". אעשה את אותו הדבר, חשבתי. ראיתי אחרים שעשו זאת – "שורדי ההתמכרות למין" קראתי להם.

כמו הרבה מחלות כרוניות מסוכנות אחרות, זו לא היתה אשמתי שאני חולה. אבל – זו היתה אחריותי לטפל במחלה. הדרך שלי להחלמה החלה עם ההבנה שאני חסר אונים מול המחלה הזו. אך בתוך חוסר האונים הזה, מצאתי כח גדול יותר מכל דבר שהייתי מסוגל לדמיין.