אשתי שאלה אותי הרבה פעמים "למה אין לך חברים?". התשובה היתה להשלות אותה עם העובדה שהחברים שלי לא גרים קרוב. חברי מימי האוניברסיטה לפני עשרים שנה חיים היום ביבשות שונות, או באיים באוקיאנוס השקט, או שניתקתי קשר אתם. ההוכחה שלי לקיומם היתה ברכות חג המולד או לוחות השנה שחלקם שלחו לי.

האמת, נהניתי יותר להיות לבד או עם הכלב שלי. בהחלמה שלי, התחלתי לשים לב שאני דוחה הזמנות של אחרים לפעילויות עם עניין משותף, כמו יציאה לטיול צילום. כשאישתי תכננה אירוע משפחתי, גיליתי שאני מלא חרדה ולא רוצה להצטרף אליה. כשחשבתי על כך, תהיתי אם איבדתי את היכולת ליצור חברויות חדשות.

כשהתחלתי להחלים, חלק בי התעורר מהתרדמת של הבידוד. התחלתי להשתוקק ליצור חברויות, לצאת מהבית ולהתרחק מההיפנוזה של הטלויזיה. בהתחלה זה היה משונה ולא נוח עבורי לנסות את ההתנהגויות החדשות האלה, אבל תודות לחברותא האוהבת של אס.איי.איי ולכלים שלימדו אותי יש לי עכשיו חברים חדשים.