החשבתי את עצמי כאתאיסט וכשראיתי את המילה "אלוהים" מופיעה בצעדים, חשבתי שהתוכנית לא תעבוד עבורי. דיברתי בפגישות בצורה סקפטית. אחרים שיתפו שהיו להם הסתייגויות דומות בעבר, אך הם מצאו את הדרך לגרום לתוכנית לעבוד עבורם. הייתה לי הקלה גדולה – לדעת שאני לא צריך לאמץ שום תפיסה מסוימת של אלוהים, ואני מכיר תודה על כך שאיש לא ניסה לכפות עליי את הדת האישית שלו. הייתי מסוגל להנמיך את ההגנות שלי ולהביט על רוחניות מזווית רעננה יותר. הבנתי שהייתי מלא בדעות קדומות ועוינות וסגרתי את הראש שלי לנושא.

על־מנת לעבוד את צעד שתיים, היה עליי להכיר בכך שאולי אני לא יודע הכל. התמקדתי במילה "מסוגל" בצעד שאומר: "הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו מסוגל להחזיר אותנו לשפיות" – כלומר שזו רק אפשרות, שאולי בכל זאת איכשהו יש משהו בכל הסיפור הרוחני הזה. לא הייתי צריך להתחיל מיד להאמין באלוהים, רק לקחת בחשבון שזה אפשרי. כשהפסקתי להילחם ונפתחתי לעצם הרעיון, הכל זרם בצורה קלה יותר. אני לא צריך "להבין את הכל לבד", אני צריך בסך הכול לחזור לקבוצות, לשמור על ראש פתוח ולהיות מוכן לתת לתוכנית לעבוד.