דיבור צולב: מוגדר בצורה מעט מעורפלת, לעיתים קרובות מטריד, לפעמים בא מכוונה טובה. בקבוצה, חלקתי בהתמודדות שחוויתי, סיימתי את השיתוף בהלקאה עצמית. מיד אחרי, מישהו שיתף שהוא נהג להלקאות את עצמו בשיחות, אבל במהלך פרידה, בת זוג שלו הטיחה בו את המידע הזה, ללא ספק בנוסף להבחנות נוספות. האדם הזה לקח את זה ללב, ועכשיו הוא לא עשה את זה יותר, ו־וואו הוא היה אסיר תודה על זה! הרגשתי מובך.

האם זה היה דיבור צולב? זה בטוח הרגיש ככה בשבילי, הוא מעולם לא הזכיר אותי במפורש, אבל זה הרגיש ברור על מי הוא דיבר, ושכל שאר החברים ידעו. במשך חודשים לאחר מכן, הרגשתי לא בנוח כל פעם שאני והוא היינו באותו חדר. כששיתפתי נזהרתי לא לתת לו שום עילה לסמן אותי שוב. האירוניה, שהפכתי למודע יותר להתנהגות הפוגענית שלי כלפיי עצמי, והתחלתי להתייחס אליה.

אז, האם זה היה דיבור צולב? האם זה היה פוגעני? זה היה ללא ספק כואב ומטריד, אבל בסופו של דבר, גם טוב יצא מהסיפור. זה גם נתן לי הערכה חדשה לאפקטים הפוטנציאלים, הטובים והרעים, של דיבור צולב.

אפילו עם הכוונות הכי טובות, אם אני לוקח חלק בדיבור צולב, יכול לפגום בתחושת הבטחון של האחר. אני אדאג לשתף רק על החוויות שלי.