"בושה הינה תחושה רווחת בקרב מכורים למין. זו היא התחושה שאף פעם איננו טובים מספיק, שיש משהו בנו שאינו כשורה ושהננו אנשים רעים."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 8.
לפני שהגעתי לחברותא ולפני שעבדתי על הפתרון, לא הייתה לי כל ברירה אלא להמשיך ולהשתמש על־מנת למסך את הכאב. דבר זה הנציח אף יותר את תחושות הבושה, האשמה והחרטה.
אני מזכיר לעצמי שכשאני מיישם את הצעדים, אני נכנס לתוך מערכת יחסים שהינה בלתי־מותנית, אוהבת־כל ואכפתית. בוראי עשה את הבלתי־אפשרי. היה זה רק כשלא הייתה לי שום אופציה אחרת, שהחסד אחז בי ולחש: "לקחתי זאת עלי. אני אוהב אותך. אני סולח לך.".
השביל הינו אכן רחב מספיק. הבחירה ללכת בו היא שלי.