לאחרונה, בזמן שנהגתי דרך עיירה קטנה, קיבלתי דו"ח מהירות. שלא במתכוון לא ראיתי את שלט הגבלת המהירות. מיד חשתי מבוכה ובושה והתחלתי לבעוט בעצמי רגשית על שהייתי כל־כך טיפש. בדרך ליעד שלי, התפללתי שוב ושוב את תפילת השלווה, מנסה להרפות מהמשא. זה עזר, אבל ידעתי שאני עדיין סוחב חלק מהבושה.

כשהגעתי, המארחים שלי שאלו איך הייתה הנסיעה. רציתי רק להגיד בסדר כדי שהם לא ידעו מה קרה. אך בכל זאת, מצאתי את עצמי אומר "בסדר, למעט תקרית אחת", ושיתפתי על דו"ח המהירות. הם שיתפו חוויה דומה שהם עברו. לא הרגשתי יותר בושה כאשר הוצאתי החוצה את סוד האשמה שלי. במקום זאת, חשתי מחובר ומקובל. אמירת תפילת השלווה והשיתוף של מה שהתביישתי בו עם אחרים, עזרו לי להרפות מהבושה הרעילה שהייתה עלולה לחבל בהחלמה שלי. אני אסיר תודה על שאני בתוכנית אס.איי.איי, על שיש לי סביבה בטוחה לשתף את חיי וכך לשבור את מעגל הבושה ששמר אותי כבול כל השנים האלה.