בסופו של דבר היתה לי חוויית שימוש מייאשת מספיק שהובילה אותי לקבוצה. ידעתי על שתי קבוצות והגעתי לאחד המפגשים אחרי כמה ימים. בהמשך, בקריאת לוח הפגישות, נחרדתי להבין כמה רחוקות הקבוצות ממקום מגוריי. בדיוק עברתי דירה ואף מפגש לא היה קרוב. חלקם היו במרחק של 25 קילומטר.

לאחר הפגישה, התלוננתי למישהו לגבי המרחק של הפגישות והבעתי ספק האם התוכנית באמת מתאימה לי. בסופו של דבר, אם הייתי מכיר את התוכנית לפני שעברתי דירה, הייתי קרוב יותר לפגישות. הוא השיב לי באחד הביטויים החכמים ששמעתי אי פעם: "כמה רחוק היית מוכן ללכת בשביל שימוש?".

השימוש האחרון שלי היה במרחק של 60 קילומטר מהבית. בנוסף, כיוון שציפיתי שזו תהיה חוויה מושלמת, נערכתי אליו במשך זמן רב וקיוויתי לחזור עליו פעמים רבות.

מנגד, הפגישות, המרוחקות גם הן יחסית, פשוט נמצאות שם לכל מי שמעוניין בהן. אני לא זקוק לכל הכנה מיוחדת חוץ מדלק במיכל. במהרה התחלתי לבקר בפגישות באופן קבוע, וכעת יש לי מעגל חברים ומעגל תמיכה שבעבר לא הייתי מסוגל אפילו לדמיין.