כשרק סיימתי את צעד שש, עמדתי שם עם רשימת פגמי האופי שלי בידי – מביטים בי כאילו שהם רעל שעלי להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. ירדתי על ברכיי וביקשתי מהכוח העליון שלי להסיר מעלי את הפגמים. ביקשתי שהם יוסרו כדי שאוכל לתת שירות לאחרים. קמתי מהברכיים והמשכתי ביומי.

בבוקר למחרת, התפללתי שוב שהפגמים האלו יוסרו ממני והמשכתי לעשות זאת על בסיס יומיומי. תוך שבוע, גיליתי שעם חלק מפגמי האופי אני כבר לא נאבק, בעוד שהאחרים מציפים אותי עדיין על בסיס יומי כמעט. במהרה התחלתי להטיל ספק ביכולת שלי לתת שירות לאחרים בזמן שאני נאבק עם כל־כך הרבה פגמי אופי. למה הכוח העליון פשוט לא מסיר אותם ממני?

ואז יום אחד שיתפתי חניך בכנות לגבי המאבקים האלה. זה פתח את השיחה לדיאלוג מאוד פגיע. למדתי שיעור מאוד חשוב. אני יכול לשאת את המסר באמצעות עבודת התוכנית והישארות נקי. אבל לפעמים אני עושה שירות בזכות ההתמודדויות שלי – לא בגלל שהתגברתי עליהן.