כאשר אני מבקש את עזרת הכוח העליון שלי, אני מדמיין את עצמי בסירת מפרש קטנה, משתמש במשוט במקום במפרש. אני יכול להתקדם במידת מה תוך מאמץ גדול, ואפילו לחוש קצת שליטה, אולם אני נאבק כל הזמן להישאר במסלול, ואני מפספס משאב בלתי נדלה הזמין עבורי. כל שעלי לעשות הוא להרים מפרש והרוח כבר תהיה שם.

כאשר אני מבקש את עזרת הכוח העליון שלי, אני מראה נכונות וראש פתוח. אני מתחבר אל עוצמה כבירה בהרבה מכל מה שברשותי. המשאב הזה תמיד שם, אבל אני חייב לבצע את הפעולה של בקשת העזרה, אחרת הרוח נושבת לה סתם ולא מנוצלת. כמו כן אני עדיין אחראי למחשבותיי, מילותיי ופעולותיי, אבל כל מפרש שאני מרים פותח כיוונים ואפשרויות שהינם מעבר לחזון המוגבל שלי ולהשפעתו של המשוט הקטן שלי.