הרגשתי עקצוץ של התרגשות צומח בתוכי. יצאתי לארוחת ערב עם חבר נוסף מהתוכנית. שנינו הגענו לאותה פגישה, ועכשיו התכוונו לאכול ולהירגע ביחד. הכרתי אותו למעלה משנה והתפעלתי מההחלמה שלו. עכשיו קיוויתי להכיר אותו טוב יותר. אבל הטוויסט בשיחה שטלטל אותי, כשהתחלנו לאכול ולשוחח, היה שרציתי לשמוע את הסיפור שלו, במקום שאני ארצה לשתף את שלי. מה כל־כך מטלטל בזה?

תבינו, אני מכור למין בהחלמה, ורוב חיי ביליתי בסיפוק צרכיי, במניפולציות ובפיתוי של אחרים כדי שיעניקו לי הנאה, תוך התרכזות בעצמי והזנחה או התעלמות מאחרים. זה הותיר אותי מרוחק ומנותק, מבלי יכולת לחוות אינטימיות רגשית, בריכוז עצמי ובדאגה לעצמי. אבל עכשיו מצאתי את עצמי מודאג מהאדם האחר. מה הוא עבר? איך היה לו? איך היה המסע שלו? ביקשתי ממנו לשתף אותי איך הוא התחיל עם העסק שלו, וזה הוביל לכך שהוא שיתף את הסיפור שלו. הוא הפקיד בידי את האירועים הכואבים והאישיים ביותר בחייו. איזו מתנה! איזו זכות! איזה כבוד!

רוב החסרונות שלי מתרכזים סביבי. כאשר אלוהים מסיר את אלה, יש לי יותר ממני לחלוק עם אחרים.