"אנו חופשיים לגלות מה עובד בשבילנו הכי טוב. מה שחשוב זה לתחזק ולשפר את החיבור שלנו עם אלוהים כפי הבנתנו."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 57.
הייתי במכורים למין אנונימיים יותר משנתיים, כשקראתי בספר כלשהו על נזירים שחיו במדבר במאה השלישית לספירה ותרגלו הרגלי תפילה בכך שפשוט חזרו על תפילות קצרות שוב ושוב.
חשבתי על זה. האם אוכל לעשות זאת? ואז שאלתי את עצמי "מדוע לא, בעצם"? אז התחלתי לעשות זאת שוב ושוב, בבוקר ובערב. לאחר מספר ימים, חשבתי לעצמי "זה פסיכי לגמרי. זה פולחן מפגר. אין לזה משמעות". קלטתי שזו בדיוק הנקודה – זה פשוט חסר משמעות מבחינתי כרגע.
הבנתי דבר מה נוסף. החזרה הנמשכת על התפילה מסייעת לי לחוש את נוכחותו המתמדת של הכוח העליון בחיי. היא גם מחזקת את הקשר ההכרתי שלי עם אלוהים כפי הבנתי. היא מחזירה אותי למרכז הכובד שלי.
כעת, 21 שנה מאוחר יותר, אני ממשיך להגיד את התפילות. אני מקווה שלא אעצור אף פעם.
בשימושים שלי, לקחתי הרבה סיכונים. אני צריך ליטול גם סיכונים בהחלמה, גם אם חלקם נראים פסיכיים בהתחלה.