הגעתי לצעדים דרך תכנית אחרת. בצעד שמונה הראשון שלי, בני הזוג לשעבר התנוססו בראש רשימת אנשים בהם פגעתי. אז האמנתי שכדאי מאד שמעשי התיקון שלי לא ייגעו בחייהם. עשרים שנה מאוחר יותר, רשימת צעד שמונה שלי בתכנית אס.איי.איי, הייתה קצרה למדי. החונך החדש שלי שאל אותי האם יש עוד אנשים מצעדי שמונה הקודמים שטרם עשיתי מעשי תיקון מולם. ציינתי מיד את שלושת בני הזוג לשעבר. החונך הציע לכתוב להם טיוטות של מכתבים. הסכמתי, אך הוספתי מיד: "אבל אנחנו הולכים לשרוף את המכתבים מיד ולפזר את האפר מעל האוקיינוס, נכון"?

הוא ענה: "טוב, למעשה חשבתי שכדאי שתבדוק כיצד ניתן ליצור קשר איתם, בזמן שאתה רושם את המכתבים". הייתי בהלם והרגשתי התנגדות עמוקה עולה בתוכי. אך הייתי כבר זמן רב למדי בתכנית וקלטתי שאני מרגיש התנגדות, המחלה היא זו שמדברת. למדתי גם בדרך הקשה שכדאי מאד להקשיב להצעות של חונך בקשר לפעולות של תיקון.

הסכמתי והתחלתי, מאוד לאט. בהתחלה רשמתי את המכתבים – מבחינה רגשית זה היה קל יותר. לא הייתי בקשר עם האנשים הטובים האלו כמעט עשרים שנה. במהלך החודש הבא, אחד מהם פתח אתר רשת שבו היה לי חבר מועדון ושניים אחרים יצרו איתי קשר בהפתעה! לא הייתי צריך לחפש אותם – הם מצאו אותי! אין צורך לומר, שבעזרת הדרכתו של החונך, עשיתי מעשי תיקון מתוך תחושת מלוא הכרת התודה.