תפילה והתבוננות לובשות צורות שונות. לפעמים, אני מוצא הרבה הקלה וכוח בדמיון מודרך שאני מריץ בעיני רוחי. אני מדמיין את עצמי יושב על ספסל ההמתנה באצטדיון. הקבוצה שלי היא על המגרש. אני כל־כך רוצה לשחק. בחזוני, אני אומר: "מאמן, בבקשה, תכניס אותי פנימה. אני רוצה לשחק היום".

הדמיון הזה משאיר אותי מפוקס, רגוע, סבלני, ומחפש הזדמנות לעשות שירות עבור הכוח העליון שלי ועבור החברים שאפגוש במהלך היום. חיי היום התחלפו מהניסיונות "לתכנן" את העולם כדי שהוא ישרת אותי, לשאיפה שהמאמן העליון יכניס אותי למשחק, על־מנת שהקבוצה תפיק את המוטב. אני מתמלא ביראת הרוממות בכל פעם שאני מדמיין זאת בעיני רוחי.

היום אני דבק בהחלטות שלי למסור את חיי ורצונותיי להשגחתו של כוח עליון אוהב. האמון והביטחון שאני שואף מכך שאני מפוקס נכון, מוביל לכך שבכל סיטואציה אני תר אחרי רצונו של הכוח העליון. התוצאה כוללת את זה שאני די שליו ומאושר רוב הזמן, רגוע בפקקי תנועה או מול נהגים עצבניים, מסוגל להקשיב בקשב מלא ונכון לגמרי לחקור אחרי ההפתעות, ההזדמנויות ודברים מפתיעים באמצע הדרך.