הייתי שמונה שנים בתוך ההחלמה המינית שלי עד שהבנתי שאני צריך להפסיק להשתמש. הייתי בטוח שללכת לחדרים זה מספיק. על אף הפגישות, חיי התפתחו בהתמדה להיות ריקים וכואבים יותר, והייתי מיואש. רציתי או שמשהו ישתפר או שאמות.

ואז שמעתי מישהי בעלת שלושה־עשר חודשי מפוכחות מדברת. כולנו האזנו בדממה לסיפורה המרגש. אחרי שמונה שנות מפגשים יכולתי סוף – סוף לשמוע אנשים מכריזים על מפוכחותם, ורציתי את מה שיש להם. הבנתי לבסוף שאני צריך לחדול מהתנהגותי. שימוש חדל להיות אופציה. הייתי מוכן סוף – סוף ללכת רחוק ככל שנדרש על־מנת להישאר מפוכח.

במשך שנתיים וחצי הלכתי לתשע פגישות בשבוע. לקחתי חונך ועבדתי את הצעדים. בבקרים הייתי בוחן את עצמי, אם ראיתי שהשימוש מהווה אופציה הלכתי לפגישה, התקשרתי לחבר תכנית ולפעמים הלכתי לבית תפילה להתפלל עד שהתחושה עברה. זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי שכן מאותה נקודה, בכל יום בעיתו, לא השתמשתי באף יום. הגעתי להבנה כי לא יכולתי להגיע לבהירות אף רגע אחד לפני שהייתי מוכן לכך. עם בהירות זו נתתי לעצמי את מתנת המפוכחות.