אחת הסיבות החשובות לאנונימיות היא להימנע מפולחן האישיות. מצאתי שיש אנשים שנהנים להפגין איכויות מסוימות של מנהיגות, בעוד אחרים מעדיפים לנהות אחריהם. הדינמיקה הזו עלולה לגרום לכך שחלק מהאנשים יהיו דומיננטיים, והאחרים – מובלים.

אנונימיות מסייעת לנו להימנע מליצור "קליקות" או קבוצות. כאשר אף אחד בקבוצה אינו מנהיג, או כאשר הובלת הקבוצה עוברת תחלופה, ההיררכיה מתערערת. יצא לי גם לראות איך האנשים מצהירים במפגשים מי החונך שלהם, כדי להרשים אחרים, כאילו שחונך מפורסם זה משהו שמבטיח החלמה. לפעמים נערכות השוואות בין אנשים עם תקופות ההחלמה הארוכות ביותר, כאילו מדידת אורך הניקיון זו דרך לקבל "דירוג החלמה".

אולי גם אני מעוניין לפעמים להראות את עצמי בציבור מנוסה יותר ממה שאני, או לשחק אותה כאילו שיש לי את כל התשובות – אך חשוב לי לזכור שאני מכור למין, בדיוק כמו כל אחד אחר בקבוצה. כמו כולנו, אני צריך להיכנע עם האגו ועם שגעון הגדלות שלי ולבקש עזרה. רוח האנונימיות והענווה מספקים לי את המסגרת לחיים שבהם אני עוזב את מאבקי הסטטוס והאגו ברגע שאני נכנס לחדר של החלמה.