פעם אחת, אחרי הפגישה חבר שאל אותי: "תגיד, אתה מרגיש בכלל את ההחלמה"? זה היה כמו הלם, סטירה לפרצוף, אך זה היה מדויק לגמרי. במשך שבועות ארוכים אני השתמשתי, מתוך אשליה שאני עובד על כולם ולא מזיק לאף אחד. כמובן, אמונה זו היא חלק מהמחלה.

כשאמרתי זאת, קלטתי שאני לא עובד על אף אחד. כולם ידעו מה אני עושה, גם אם דאגתי להמציא סיפורי כיסוי. גם אני ידעתי. התחלתי לקלוט שאני מרמה בעיקר את עצמי. השקרים שסיפרתי לעצמי היו הבסיס לכל ההרס שנעשה סביבי.

אני מהרהר פעמים רבות בשיחה ההיא, ואני מכיר תודה גדולה לאותו אדם. זה לא היה דבר קל להגיד לחבר, וקלטתי שזה נאמר מתוך אהבה. כי חבר טוב הוא אדם שמסוגל בשעת הצורך גם לתת לך קריאת השכמה, שאומר לך את הדברים דוגרי, שמסיר ממך את המשקפיים של הרמייה העצמית. אני כל־כך שמח להיות חלק מחברותא שמציעה תמיכה ללא תנאי, שכוללת גם כנות שלא תמיד נוחה. "אהבה קשוחה" אינה דבר חדש, והיא חיונית להחלמה שלי.

אחת המתנות של ההגעה למפגשים זה שאני מתמודד עם האמת ולומד ליישם כנות בחיי.