האמירה הזו מזכירה לי את בית הסוהר ועד כמה רחוק ההתמכרות שלי למין לקחה אותי. בשלבים הראשונים של ההחלמה השתמשתי במודעות הזו על־מנת לייצר טינה הכי חזקה והרסנית שאפשר כלפי עצמי. רציתי לדעת בדיוק איך ומתי נהייתי כל־כך חולה וחסר שליטה על חיי. למעשה, אין זה משנה כלל. כל מה שמשנה זה האם אני רוצה לעשות משהו בקשר לזה היום.

רק דרך עבודת שנים־עשר הצעדים ויישום של עקרונות התכנית, היום אני מסוגל למחול לעצמי על התחתית המטורפת של הכלא ושל חוסר השפיות, שהייתה כה מוכרת לי גם כשכבר הייתי בתכנית. חווית הכלא והניסיון שצברתי שם היום הן בעלי משמעות לגמרי אחרת עבורי. אני נעזר בזה כעת לטובת ההחלמה שלי, אני משתף בזה את החברים החדשים, בצורה שעוזרת להם להבין, ולי להיזכר, עד כמה המחלה שלי עלולה להסלים אם לא איישם בחיי את התכנית של מכורים למין אנונימיים.