"אנו יכולים להתחיל להיפתח לרעיון הזה (של הכוח הגדול מאתנו) בכך שנתבונן על הדברים שהם בבירור מעל לכוחות שלנו – כגון הטבע, החברה או אפילו ההתמכרות שלנו עצמה. כשאנו מודים בכך שכוחנו האישי הנו מוגבל, אנו מוכנים יותר להודות בעצם אפשרות קיומו של הכוח העליון."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 26.
כשקראתי את הפסקה הזו בספר הירוק, פתאום הבנתי את הצעדים אחת ושתיים. האם קיים כוח גדול ממני? ברור! למשל ההתמכרות שלי. אם הייתי חזק יותר מההתמכרות שלי־אז המשפחה, העבודה והערך העצמי שלי לא היו מתפרקים לחתיכות קטנות. לא הייתי צריך יותר לבזבז את הזמן בהרהורים האם הכוח הגדול ממני קיים.
וזה שולח אותי גם לצעד הראשון, כי זה מוכיח לי שחיי הפכו לבלתי מנוהלים. אם הייתי מסוגל למעשה לנהל את חיי, אזי לא הייתי צריך להישען על המין כדי למצוא בחיי שליטה, אהבה או משמעות. הייתי צריך להסתמך על הכוחות שלי בלבד, אם היה שם כל מה שאני צריך. אז זה בדיוק לא המצב, וזה העניין.
הראיות מצביעות בבירור על כך שאני חסר אונים מול ההתמכרות שלי למין וחיי הם בלתי מנוהלים ושקיימים בעולם כוחות גדולים בהרבה ממני. אני אסיר תודה על הפסקה הזו ועל כך שהיא פתחה לי את הראש ודרך הבנה חדשה של הצעדים הראשון והשני וגם של החלמתי האישית.
אם היום, הייתי זקוק להוכחה של חוסר האונים, חיים בלתי מנוהלים והצורך באלוהים, עליי רק להביט על חיי שטרם ההחלמה.