משבר הוביל אותי לאס.איי.איי, אבל המחשבה לחיות ללא סם הבחירה שלי הייתה אימתנית, והגמילה הייתה קשה. בעלי הניסיון הבטיחו שהכאב יעבור, אבל שרק אני יכול לנסוע בדרך החתחתים הזו. הם הוסיפו שהם יהיו ממש לצדי במסע הזה.

כשהסכמתי לתקופת פרישות בנישואיי, באופן ראשוני, זה הרגיש מאולץ ומפחיד, אך שוב התוכנית הציעה תקווה. החונך שלי הדריך אותי בעדינות, דרך דמעות ופחדים, בחוכמה של יום אחד או שעה בכל פעם. הוא אמר שהרגשות הכבדים הם התחלה נהדרת לחיים של התפכחות רגשית. כשהמכור שלי פטפט כי לעולם לא אהיה נקי, התנחמתי בפיתוח המעגל החיצוני שלי. כשהתחלתי לעבוד את הצעדים הרגשתי עזרה מכוח גדול ממני. למרבה הפלא התחלתי להעריך את מתנת הפרישות, ובטחתי שאוכל להיות בסדר. תסמיני הגמילה שככו ומוחי התחיל להתבהר. עיקרון זה חל גם על חוויות מאוחרות יותר. אם אשאר מפוכח ואשתדל ללמוד מהאתגרים, אני אצא מהצד השני בריא ומאושר יותר. בזכות התוכנית הזו אני יכול להיות עדין עם עצמי כשאני עובר בזמנים של ריפוי, למידה וצמיחה.