שאלתי את עצמי פעמים רבות: "האם אני באמת שייך לאס.איי.איי"? התירוץ העיקרי שמשמש אותי כדי להוכיח שאיני שייך, הוא שאני לא פוגע באיש מלבד עצמי. אני רווק ואין לי משפחה. איש לא יודע את הסודות שלי ולכן הם לא קיימים. זו טעות!

אני אכן שייך. הסודות שלי פוגעים בי. כשאני מגיע לקבוצה ומשתף בסודות שלי, אני קולט באיזו עוצמה הם אחזו בחיי. אני רואה ביתר בהירות את הכאב שההתמכרות גרמה. כשאני בא למפגשים ומדבר עם מכורים אחרים, אני מתחבר ומבין עד כמה השימושים גרמו נזק לטבע הרוחני שלי.

שמעתי פעם אמירה שאם אין ללב מקום להישבר בו, הוא מתקשה כמו אבן. שיתוף גלוי עם מכורים למין אחרים מרכך את ליבי ומזכיר לי להיכן אני שייך.