"כל מאמץ קטן שאנחנו עושים כדי להאט ולהקשיב הוא צעד לעבר חיבור עם הכוח העליון שלנו, וישא פירות עם הזמן."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 57.
ניסיתי הרבה פעמים למצוא את הכוח העליון שלי, ולא מצאתי. אף אחד לא הצליח להגיד לי איפה או מה הוא בדיוק. ידעתי שלעולם לא אמצא אותו מחוץ לעצמי.
התחלתי להתפלל הרבה לפני שהתחלתי לתרגל התבוננות, כך שהתפילה היתה קלה עבורי. האם אני צריך לדעת לאן התפילות הולכות? לא ממש. לקח לי זמן להבין שהמקום היחיד למצוא בו את אלוהים על פי הבנתי הוא הרגע הנוכחי. השער אל הרגע הוא דממה בנפש ובגוף.
ישיבה במקום שקט, נשימה רכה פנימה והחוצה, צפייה במחשבות וברגשות שלי, בתחילה כמו בסרט מתח, שהופך לאט לדרמה, ולבסוף לסיפור אהבה, ואז רק דממה שקטה.
כשאני חי לא בעבר ולא בעתיד, אני נותן לעצמי להיות איפה שאני.