מכורים למין אנונימיים

27 ביולי

"הצעד השלישי מזמין אותנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחתו של אלוהים, לא לשליטתו של אלוהים. אנחנו לא מפקירים את עצמנו לניהולו של איזה מנהל עבודה רב עוצמה שמכריח אותנו לעשות דברים שלא בחרנו בהם. במקום זאת, אנו הופכים להיות פתוחים לעשות בחירות חדשות עבור עצמנו לאור אהבה והשגחה משנות של כוח עליון." (מכורים למין אנונימיים, עמ' 29)

כמה פעמים בהתמכרות שלי שמעתי רק קולות של שיפוטיות וביקורת? נראה היה לי שמנהלי המשימות האדירים סגרו אותי בקופסה, והאמנתי שאין לי ברירות. הרגשתי אנוס לפעול על דחפים מתוך ההתמכרות שלי. לא שמעתי רחשים של חמלה. אבל אז מצאתי את זרעי התקווה אצל חברי התוכנית. שמעתי וראיתי אחרים מחלימים מהתמכרותם למין והתחלתי להאמין שההחלמה אפשרית עבור כל אחד מאיתנו. התחלתי לראות את האפשרות של אלוהים רך ואוהב הפועל בתוך החברותא ובאמצעותה. ככל שנשארתי מפוכך וחיי השתנו, התחלתי להרגיש את נוכחותו של כוח עליון אוהב וחומל. הבנתי, אולי בפעם הראשונה, שאוהבים אותי ללא תנאי. כשהרגשתי את אהבת החברותא, בצעד השלישי, מסרתי את חיי להשגחתו של אלוהים כפי הבנתי. בהשגחתו האוהבת של הכוח העליון שלי, התחלתי למצוא בחירות שונות בחיי – בחירות אוהבות שנראו בלתי נתפשות בעבר, אך כעת משנות אותי.

רק להיום: כיצד אוכל היום לדאוג לעצמי בהחלמה, כפי שאלוהים כפי הבנתי דואג לי? האם אני מפתח תחושה של אמון בכך שפתרונות חדשים אפשריים עבורי?