24 במאי

היום, בחסד האל, אינני חייב לפול לדפוסי החשיבה הישנים שלי

( מכורים למין אנונימיים, עמ' 284 )

לפעמים אני מתעייף מלהיות המבוגר האחראי. אני רוצה לוותר על קבלת ההחלטות עבור עצמי והן עבור האחרים. אני רוצה שמישהו אחר יגיד לי מה עליי לעשות. וזה לא שקורה משהו רע. אני פשוט מתעייף. ואז, ייתכן שאני אפול לתוך ה"חלל" . ואני מכור למין וכשאני מתרסק אל תוך הבור הזה, המכור שבי מקבל את האנרגיה שלו. אני מתחיל לפנטז, לאכול יותר מדי, מאבד את המיקוד הרוחני שלי ומצמצם את הטלפונים של התכנית ואת עבודת הצעדים. בתוך ה"חלל", אני מרגיש פיתוי להשתמש בכוח הרצון על מנת להכריח את עצמי לעשות דברים, אבל זה לא עובד ככה. אני פשוט נופל חזרה. עליי ללמוד להיכנע ולתת לכוח העליון שלי להוציא אותי משם. הכניעה מתחילה עם זה שאני מקבל את עצמי בתור בן אדם שלפעמים עייף מלהיות בוגר (כניעה מול השיפוט העצמי שלי ). אז אני מודה גם ברגשות שאני מרגיש בתוך ה"חלל" : עצב, בדידות, חוסר תקווה ופחד ( אני נכנע מול הרצון שלי להימנע מעצמי ומהרגשות שלי). לבסוף, אני מבקש מהכוח העליון שלי ללמד אותי ולהוביל אותי דרך ה"חלל הזה" ( כניעה מול הרצון שלי לניהול עצמי ). אני חוזר לגודל האמיתי שלי והבגרות חוזרת. ה"חלל" הוא ההזדמנות עבור הכוח העליון ללמד אותי וללמד מחדש את השיעורים על הכניעה, שאני מעביר אותם לאחרים בהחלמה.

רק להיום:

היום, גם אם אני נופל לתוך ה"חלל", זה יכול להיות מעבר ללמידה ולהחלמה.