3 ביוני


"בצעד זה, אנו מכירים בכך שיש לנו מחלה, לא רק חולשה או פגם אופי, וכי אנחנו חסרי אונים בשינוי העובדה הזאת."

(מכורים למין אנונימיים, עמ' 23)


הבושה אומרת לי שיש לי את הכוח לשלוט בהתמכרות שלי, אבל אני לא משתמשת בכוח הזה כי אני אדם רע, ובכך היא מבטיחה שהמעגל ימשיך.

הצעד הראשון הוא תחילת סוף הבושה שלי. הודאה בחוסר אונים מבטלת את השקר שיכולתי לשלוט בדחפים המיניים שלי, לו רק הייתי אדם טוב יותר. חוסר אונים מאפשר לי לראות את האמת - ההתמכרות שלי היא מחלה פרוגרסיבית, המשפיעה על הנפש, על הגוף ועל הרוח שלי. אני לא יכולה לשלוט על המחלה הזאת עם כוח רצון יותר מאשר אדם עם סרטן או פרקינסון. אף אחד לא שופט אותם על חוסר הצלחה. המחלה שלי לוקחת ממני את הכוח של בחירה כשמדובר במחשבות, רגשות והתנהגויות מיניות.

‏ חוסר אונים מאפשר לפרדיגמה להשתנות מלהיות אדם רע שצריך להיות טוב, ללהיות אדם חולה שמצליח להחלים דרך שנים-עשר הצעדים של מכורים למין אנונימיים. המחלה לעולם לא תוסר, אבל, יום אחד בכל פעם, הסימפטומים - התנהגויות מיניות מזיקות - נלקחים, ואני יכולה להתחיל לחיות חיים עם משמעות, חיים שבהם כבר אינני לבד.

‏ אני לא אדם רע, שאינו ראוי או חלש, אני רק בן אדם עם מחלה. SAA מציעה תרופה למחלה, אם אני מוכנה להשתמש בה.


רק להיום: התרופה נמצאת כאן.