מכורים למין אנונימיים

21 בנובמבר

"אנו צריכים אמונה וכוח על-מנת לבצע את רצון האל, שכן איננו יכולים תמיד לנבא את תוצאות המעשים אותם אנו מובלים לבצע, או לקחת בחשבון את כל תופעות הלוואי האפשריות". מכורים למין אנונימיים (אנגלית, עמ' 58)

יש כאלו שיגידו שצריך לצאת ממושב הנהג ולתת לאלוהים לקחת את ההגה לידיים. הנסיון שלי הוביל אותי לגרסה שונה של האנלוגיה הזו לדרך הרוחנית שלי. עבורי, אלוהים נמצא במושב הנוסע עם לוח הזמנים והמפות. אני נמצא במושב הנהג ומחכה להזדמנות ולהצעה הבאות. אני חייב להסתכל על הדרך, להפעיל את כלי הרכב ולהביט במראה האחורית. בכל אופן, אלוהים מבטיח לכוון ולהוביל אותי, פניה אחת בעיתה, למקום שהוא טוב עבורי ומבטיח לא לנטוש לעולם את הרכב שלי. אלוהים גם מעודד אותי גם להנות מהנוף החולף. אלוהים גם נותן לי גם הזדמנויות לאסוף נוסעים אחרים ולהסיע אותם עד שהם מוצאים את הרכב שלהם, הוא גם מראה לי היכן להאט ולתת לאחרים לעבור או לתת להם זכות קדימה. בתור מכור, אני מעדיף להחנות את הרכב, לפענח את הכיוונים, ולנבא לאן אני הולך ומתי אגיע לשם. אני אולי אף עולה על רכב של אחרים ואומר להם איך לנהוג. זה בפועל עוצר כל התקדמות ותמיד מרגיז את הנהגים האחרים! כשאני חוזר למושב הנהג שלי, מתניע את הרכב ומאזין להנחיות של אלוהים, אני במקום הנכון.

רק להיום: אני צריך לנהוג את המכונית, אבל רק להיום, אני אתן לכוח העליון להיות הנווט במסע הזה.