מכורים למין אנונימיים

7 בספטמבר

"בעריכת חשבון הנפש הזה, אנו דואגים במיוחד לזהות את ההיבטים באופי שלנו שגרמו נזק לנו ולאחרים, על מנת שנוכל לטפל בהם ולסייע לשינוי בהמשך עבודת הצעדים." (מכורים למין אנונימיים, עמ' 32)

יש מישהו בקבוצת הבית שלי שאוהב לומר: "החולשות הגדולות ביותר שלנו הן הדלתות דרכן אלוהים נכנס אל תוך חיינו". למה? כי מול החולשות הגדולות ביותר שלנו אנו הכי צריכים את אלוהים, ושם אנו גם מוצאים אותו. אני נוטה לברוח מהחולשות שלי, על מנת למצוא נחמה וביטחון בחוזקות שלי. אם יש משהו שלמדתי מההתמכרות שלי, זה שמאפייני האופי החיוביים שלי אינם מספיקים כדי לשמור אותי נקי. אני זקוק נואשות לכוח גדול ממני כדי להתמודד עם ההתמכרות שלי. איכשהו, עמוק בפנים, ידעתי את זה. חיפשתי את הכוח הזה והתחננתי לעזרה. לרוע המזל, ציפיתי שהכוח הזה יעשה הוקוס פוקוס ויירפא לי את ההתמכרות בלי שאנקוף אצבע. כשהייתי מוכן סוף סוף לוותר על מעשה הקסמים ולעשות את החלק שלי, נותרה השאלה: כיצד אני פותח את עצמי לכוח הזה? צעד ארבע הוא התשובה. דרך חשבון הנפש שלי, ירדתי אל שורשם של פגמי האופי שלי ומצאתי שהכוח העליון שלי נמצא שם עבורי, ולא רק בשביל ההתמכרות שלי. מבעד הפתחים של החסרונות הגדולים ביותר שלי, הכוח העליון הוציא ממני את החוזקות הגדולות ביותר. זה מעבר למה שאי פעם חלמתי שאפשרי. תמיד הבנתי את זה לא נכון; הנוחות והביטחון הגיעו דווקא כשחיפשתי את החולשות שלי.

רק להיום: כוח עליון, אנא עזור לי להיפתח אליך היכן שאתה נמצא, ולשחרר את החיפוש אחריך היכן שאתה לא.